מה קוטפים וקצת פרטים...

שני מינים של דובדבן ידועים במיוחד בשל פריים הטוב למאכל אדם: דובדבן מתוק (גודגדן, Prunus avium), ודובדבן חמוץ (Prunus cerasus). מינים אלה הינם עצים גדולים וחסונים העשויים להתנשא לגובה 18 מטר, אך בגידולים מסחריים מגבילים את גובה העץ ל-4 מטר. קיימים עוד כמה עשרות מינים בתת-הסוג דובדבן, חלקם בעלי פרי אכיל, כגון הדובדבן היפני (Prunus serrulata).

עצי הפרי נפוצים באסיה, באירופה ובאמריקה הצפונית, כאשר בראש רשימת הארצות המגדלות פרי זה באופן מסחרי נמצאות איראן, טורקיה וארצות הברית.

לשני המינים הידועים מספר זנים, אך שניהם זקוקים לאקלים קר של בערך 1,000 שעות קור, ושניהם מואבקים על ידי דבורים. עץ הגודגדן זקוק לעץ גודגדן סמוך על מנת להניב פרי.

פירות הדובדבן מהווים מאכל נפוץ. עקב טעמם החזק לא נהוג לאכלם לבד, אלא כתוספת לעוגות, סלטי פירות ועוד. דובדבנים נמכרים לעתים קרובות כשהם מגולענים ובתוך סירופ מתוק. בנוסף, נהוג להכין מדובדנים מיצים וריבות. הודות לצבעו האדום העז של הפרי משתמשים בו רבות לקישוט מאכלים. מקובל לשים דובדבן על הקצפת המעטרת עוגות, מילקשייקים וכדומה, ומכאן הביטוי הדובדבן שבקצפת, שפירושו: החלק הטוב ביותר.

בישראל גדל בר שני מינים של דובדבן: דובדבן שרוע (Cerasus prostrata), שהוא שיח הגדל בחרמון, ודובדבן קטן פרי (Cerasus microcarpa).

בצפון הארץ קיימים מטעים מסחריים של עצי דובדבן, המניבים פרי טוב למאכל.

פטל אדום (שם מדעי: Rubus idaeus)
הוא מין של פטל הנפוץ באירופה וצפון אסיה. היה ידוע ביוון העתיקה כשיח נותן פרי, ושמו הלטיני נלקח מהר איידה בטורקיה, הסמוך למקום גידולו המקורי. הפטל האדום הוא שיח בגודל בינוני (בגובה מטר עד שלושה) רב שנתי, הצומח מחדש מדי שנתיים. הצמח מעל פני הקרקע נראה כדו-שנתי, אך מערכת שורשיו רב שנתית. בשנה הראשונה מצמיח השיח מערכת ענפים מהירה וגבוהה, ומגיע כמעט לגובהו המרבי. בשנה זו לרוב לא יצמיח השיח פרחים. בשנה השניה השיח פורח בשלהי האביב, עם פרחים קטנים (קוטרם כסנטימטר), שכמו כלל הורדיים בעלי חמישה עלי כותרת. הפירות מקובצים, בעלי גוון אדום בולט וטעם מתוק חמצמץ. כמו מרבית מיני הפטל, צורת הקיבוץ היא במעגל סביב העוקץ, כשמרכז המעגל חלול. בניגוד לאוסנה, נוטה פרי הפטל האדום להתפרק לכדוריות הבודדות עם הקטיף. כמו כן, קני הענפים של הפטל האדום אינם קוצניים, בניגוד לשאר מיני הפטל. הפטל האדום גדל באזורים מיוערים, תחת כיסוי עלווה של עצים גבוהים ממנו אך גם בקרחות יער. השיח מגודל גם למטרות חקלאיות, והוא אב קדמון למרבית הזנים  
המתורבתים בחקלאות הפטל כיום.

פטל שחור ("אוסנה") הוא פרי יער גדול יחסית בגוון סגול כהה-שחור המורכב מהרבה גרגרים קטנים המוכרים מצורת הפטל. הפטל השחור גדל על שיח קוצני רב-שנתי, כאשר פרחיו, אשר צבעם הוא לבן, פורחים באפריל-מאי והפרי מוכן לאסיף ביולי-אוגוסט. הפרי אכיל ונחשב למעדן, פרי הבוסר הוא בעל טעם חמצמץ בעוד שהפרי הבשל הוא מתוק. חיות בר ניזונות מהפרי ומפיצות אותו. הפרחים מואבקים בין השאר על ידי דבורים. הפטל השחור נפוץ בצפון אמריקה, באירופה וברחבי העולם במיוחד סמוך למקורות מים. בארץ ישראל גדל מין דומה, Rubus sanctus — פטל קדוש. עוד שימוש של צמח הפטל השחור הוא כגדר חיה.

ערכים תזונתיים

ב 100 גרם פטל שחור טרי יש:

אנרגיה - 84 קלוריות

חלבון - 1.7 גרם

שומנים - 1.3 גרם

פחמימות - 17 גרם

ויטמין סי - 30 מ"ג

סידן - 46 מ"ג

אשלגן - 245 מ"ג

אוכמנית (Vaccinium Cyanococcus) היא מין של שיח נשיר וגבוה, הנושא פירות בתצורת ענבה כדורית בצבע סגו כהה. השיח יכול להתנשא לגובה של עד 3 מטרים. נפוץ ביערות אמריקה הצפונית ובמזרח אסיה.
אוכמניות נמצאות בגידול מתורבת במדינות רבות, ביניהן ארצות הברית, קנדה וצ'ילה. עונת הקטיף של פירות אלו היא בין חודש מאי לספטמבר באמריקה, ובין דצמבר למרץ בניו-זילנד. את הפירות ניתן לאכסן לתקופה של שבועות ספורים במקום קריר ויבש, וניתן להקפיאם לפרק זמן ממושך יותר.

אף על פי שאוכמניות נפוצות לאורך כל השנה, אחת מהריבות הפופולריות ביותר היא ריבת אוכמניות, לרוב בשילוב עם פירות יער אחרים כגון אסנה. זאת הודות לצבע העמוק שנוצר מהאוכמניות, שנותן לריבה מראה מושך יותר ללא צורך בצבעי מאכל.

אוכמניות הן גם תוסף מקובל ונפוץ במוצרי מאפה רבים, כגון מאפין ופנקייק, על מנת להוסיף צבע ולהוסיף בטעמן המתוק חמצמץ את המתיקות של הסוכר. בשל טעמן, הן נחשבות כציפוי מתאים על עוגות גבינה קרות, לעתים בשילוב עם פירות יער נוספים בעלי טעם חמצמץ עוד יותר כגון חמוציות.

יתרונות הפרי בתזונה
הודות לריכוז גבוה של נוגדי חמצון, לאוכמניות מספר שימושים ברפואה התזונתית. מחקרים שנערכו בארצות הברית מצאו כי אוכמניות מכילות נוגדי חמצון בריכוז גבוה, והחל מחודש מרץ 2007 נערכים מחקרים נוספים להערכת השפעתן המיטיבה של אוכמניות על תפקוד המוח ומניעת תהליכי זקנה בבני אדם.

מחקרים קודמים שנערכו בארצות הברית ובבריטניה מצביעים על התועלות הרפואיות הבאות בשימוש באוכמניות:

שיפור ראיית-לילה - שימוש באוכמניות למטרה זו נעשה על ידי טייסי חיל-האוויר הבריטי בזמן מלחמת העולם הראשונה.

מניעת ועיקוב הופעת קטרקט - צמצום נזקי החימצון העלולים להביא להופעת קטרקט

מניעת התחמצנות כולסטרול - צמצום הנזקים הנלווים לחימצון כולסטרול ולעודף LDL עונת הגידול

תות עץ (שם מדעי: Morus) הוא סוג של עצי פרי נשירים ממשפחת התותיים. הסיווג של מיני הסוג שנוי במחלוקת, בין היתר בשל קיום בני-כלאים פוריים; הסיווגים היותר מקובלים מונים 10 עד 15 מינים, למרות שיש פרסומים של מעל 180 מינים שונים.

צמחי התות הם חד-ביתיים או דו-ביתיים. העץ הצעיר גדל בקצב מהיר, אך הקצב מאט וגובהו של עץ בוגר מגיע בדרך כלל ל-10 עד 15 מטרים. בדרך כלל הצמח מפיץ את הזרעים באמצעות בעלי חיים (בעיקר עטלפים וציפורים).

עצי התות הגיעו לארץ ישראל ממדינות אסיה כבר לפני למעלה מאלף שנים. עלי העץ הם מזונם הכמעט בלעדי של זחלי טוואי המשי, ומכאן חשיבותם הכלכלית בתעשיית המשי. את טוואי המשי מגדלים בעיקר בסין. שם מגדלים את עצי התות במטעים גדולים ומגלמי העש מפיקים את סיבי המשי. סין היא היצרנית הגדולה ביותר של משי, בזכות מספר עצי התות העצום שהם מגדלים.

בישראל נפוצים בעיקר מיני התות הבאים:

תות שחור (Morus nigra)

תות לבן (Morus alba)

תות פקיסטני (Morus macroura) הידוע בפירותיו הארוכים (ראה תמונה).

עצי התות מתחילים ללבלב בחודש אפריל והפירות מבשילים בחודשים אפריל-מאי.

דומדמנית היא שיח עונתי הגדל לגובה של 1-1.5 מטר (ולפעמים אף 2 מטרים). העלה הוא בעל חמש אונות; העלים מסודרים בספירלה מסביב לגבעול. הפרחים צהובים-ירוקים ומהם גדלים הפירות האדומים הבוהקים, שהקנו לשיח את שמו. הפירות גדלים באשכולות המונים שלושה עד עשרה פירות; גודל כל פרי 8 - 12 מילימטר. השיחים גדלים בעיקר במערב אירופה (צרפת, בלגיה, הולנד, גרמניה וצפון איטליה), שם הם נחשבים נפוצים.

צרפת ובלגיה היו הראשונות לגדל דומדמניות באופן מסחרי, וכבר ב 1600 נזרעו השדות הראשונים. כיום מגדלות מדינות רבות את הפרי באופן מסחרי, ביניהן מדינות באסיה, והוא עדיין נפוץ בצפון אירופה, שם הוא גדל באופן טבעי.

פרי הדומדמנית נחשב חמוץ יותר מזנים דומים לו (כגון ענבי שועל) והוא מגודל בעיקר עבור ריבות ומנות מבושלות (ולא נאכל חי). בסקנדינביה לדוגמה, הפירות משמשים למרקים ולפודינג, ובגרמניה הם מבושלים עם מרנג והופכים למילוי לטארטים.

שימושים רפואיים

לפרי הדומדמנית גם שימושים רפואיים רבים. הוא מסוגל להוריד חום, לגרום להזעה, לזרז את המחזור החודשי, לגרום להקאות, לעצור דימומים, לנקות את מחזור הדם, לגרום להפרשה מוגברת של שתן, לתרום לעיכול ולהגביר את התיאבון. חלק מתכונות אלו נובעות מהרמה הגבוהה של ויטמין C, סיבים וחומצות בפרי. ידוע גם שתה המוכן מדומדמניות מיובשות יכול להקל את הסימפטומים של שיגרון ושיגדון ולעזור לגרגר בשעה של זיהום בפה.

תות שדה הוא סוג של צמח ממשפחת הוורדיים הכולל כ-35 מינים שונים שהידוע בהם הוא תות הגינה, או בשמו המדעי תות שדה צ'יליאני.

תות השדה הוא אחד הפירות האהודים בעולם זה אלפי שנים. הוא היה מוכר באירופה. ובאסיה כבר בעת העתיקה ובמקביל הכירו אותו גם ביבשת אמריקה. האינדיאנים הצליחו לגדל אותו ובמאה ה-18 התחילו להגיע זנים אמריקאיים של תות שדה לאירופה.  עד היום אפשר למצוא בצרפת תות-שדה בר.

זני תות השדה בארץ מוצאם מקליפורניה. עד שנות השישים גדל התות בשדה פתוח והניב בחודש מרץ. היום מגדלים אותו גם מתחת למעטה פלסטי מוגן מגשם, קור, ברד ורוח. התנובה מחודש דצמבר עד חודש יוני.

תות השדה מהווה מקור טוב לוויטמין C, לוויטמין A ולוויטמינים מקבוצת B. הוא עשיר באשלגן, ברזל וסידן ודל בקלוריות: 26 קלוריות ל-100 גרם תות-שדה.

אצל חלק מהאנשים מופיעות תגובות אלרגיות לתות שדה, אולם יש הטוענים כי חליטה של הפרי מנטרלת את תופעות האלרגיה

חזרזר (באנגלית: Gooseberry, שם מדעי: Ribes uva-crispa) הינו שיח קטן בעל פרחים מהסוג Ribes, אח לדומדמנית וענבי השועל. הוא צומח באירופה, צפון אפריקה ומערב אסיה.

העכובית היא שיח נשרך, בגובה מטר עד שלושה. גבעוליו נוקשים, ולרוב צומחים בקבוצות קטנות. על הגבעול מתפתחים פרחים דמויי פעמון, בקבוצות של בודדים וזוגות. הפרי הינו ענבה עגולה, בגוון בהיר (ירוק-צהוב, עם נימים לבנים) או במקרים מועטים סגול. במרבית זני הבר, פרי העכובית בעל פלומה; בזן אחד המגודל למאכל, הפרי חלק.

חזרזר הינו רק אחד מהשמות העבריים לצמח ה-Gooseberry; שם נוסף הוא עכובית. קיים בלבול לגבי ייחוס השם ענבי שועל לעכובית, היות שפרי השיח מזכיר במראהו ענבים; כיום, הייחוס של השם ענבי שועל הוא לשיח ה-Black Currant, השייך גם הוא לסוג Ribes, או לשיח הדומה לו במראה סולנום שחור, שנקרא בערבית לעתים ענבי שועל או ענבי נחש.

בארץ השיח גדל רק  בצפון רמת הגולן, ככל הנראה בגלל דרישות אקלים.